גילויים מעולמו החבוי של העובר 

גילויים מעולמו החבוי של העובר.

אין ספק, ההיסטוריה חוזרת על עצמה. רעיונות ותגליות שנדמה לנו שאנו חדשנים בתפיסתם התגלו מאות שנים לפנינו. לא ברור מה קרה להם בדרך, נשכחו, נגנזו, לא היו בחשיבות הסדר הציבורי ו/או החברתי מי יודע?

במאמר זה אתמקד במחקרים שנעשו על עוברים כדי להמחיש עד כמה יש ביכולתנו כאימהות להשפיע על  האנשים שיהיו בהמשך דרכם.  ההתייחסות להשפעות של טרום לידה נמצאו בכתבים עתיקים רבים החל מיומניו של היפוקרטס ועד לליאונרדו דה וינצ'י בספרו האנטומי "קוואדרני" שם הוא כתב :      "אותה הנפש שולטת בשני גופות...הדברים להם ייחלה בעת ההיריון לא פעם חקוקים בילד אותו נשאה ברחמה..."  היום גם ניתן להוכיח באמצעות הטכנולוגיה המדעית עד כמה הוא צודק .

כבר בשנות השישים החלו מחקרים של נוירולוגיים שונים לאשש את מה שהיה חסר לתיאורטיקנים: הוכחות פיסיולוגיות שהעובר שומע חש ומרגיש.  המחקרים הראו כי כבר בשבוע החמישי מפתח העובר מערכת של פעולות תגובה ובשבוע השמיני הוא מסוגל להניע את גופו ויכול לבטא את מה שהוא אוהב או שונא בדחיפות קלות.  כלומר, הוא יוצר לעצמו שפת גוף משלו.                                              בחודש הרביעי הוא כבר שולט על הבעות פניו, בשלב זה קיים בו כבר רפלקס המציצה.  מחקרים רבים מעידים על הזרקות למי השפיר של חומרים מתוקים למול מרים המעידים על שתייה מוגברת של מתוקים ועווית פנים למול המרים, מכאן שחוש הטעם מפותח כבר ברחם.

 השמיעה היא דבר שקיים בוודאות כבר מהרחם, ברור לנו שהעובר שומע את קולות העיכול של אימו ויכול להירגע כאשר הוא שומע קולות מוכרים.  אבל מעל לכל קול, הלמות ליבה של האם הוא הדומיננטי זו הסיבה שקל מאוד להרדימו קרוב לחזה, או למול כל צליל בעל דפוס קבוע.  אם נעמיק יותר באופן שמיעת העובר אגלה לכם כי שממחקרים שונים נמצא שיש לעוברים העדפות ברורות במוסיקה : קצב ליבם מואט והם נרגעים בתנועותיהם כאשר הם שומעים את ויוואלדי ומוצארט אבל מנגד אם נשמיע להם את ברהמס, בטהובן ומוסיקת רוק כלשהי הדבר יעורר אותם והם יבעטו בפראות.

הראיה, גם היא נבחנה, האור מפריע לתינוק, רק כאשר מופנה אליו אור ישיר, ניתן לראות שהדבר גורם לו לבהלה והוא מסיט את ראשו ממקור האור וגם קצב ליבו משתנה.

מחקרים נוספים נערכו על מוחו של העובר, והם שקבעו על מועד קיום התודעה.  מועד תחילת התודעה נקבע בעובר בין השבוע העשרים ושמונה לשבוע השלושים ושניים. ניתן לראות בשלב הזה שהמעגלים העצביים במוחו של העובר מתקדמים במידה זהה לאלה של תינוק בהיוולדו.בשלב זה קליפת המוח בשלה כדי לחזק את התודעה והיא זו שמהווה את החלק המורכב . קליפה זו משתייכת רק למין האנושי ומשמשת לנו למחשבות תחושות וזיכרון.  גלי המוח הופכים לברורים לאחר ההתהוות עד שניתן לקבוע מתי העובר נמצא בערות ומתי הוא ישן וניתן אפילו לראות את ריצודי העיניים המהירים המעידים על שנת חלום. 

בנוסף לחושיו הפועלים כבר ברחם, מגיב העובר גם למצבה הנפשי של אימו. מבחינה גופנית העובר והאם אינם חולקים במוח משותף או במערכת עצבים אוטונומית, אולם ישנם נוירוהורמונים כדוגמת אדרנלין,נוראדרנלין, סרוטונין , אוקסיטוצין וכ'ו שעוברים את השילייה ומכאן משפיעים על העובר.  לכן, תחושות של דאגה, ריגוש יתר, פחד וכ'ו ישחררו הורמונים אלה ויעברו לעובר שיגיב בעליית קצב הלב וריבוי תנועות.  אין יכולת למנוע מצבים כאלה לאורך תקופת ההיריון ואם הם נחווים ברמה החד פעמית הם אינם מזיקים מכיוון שיכולתו של העובר להתאושש מהם גבוהה.     הבעיה נוצרת כאשר המצוקות האימהיות מתמשכות לאורך כל ההיריון, הן יכולות בהחלט להיות מסוכנות. אין כל הבדל אם היא מודאגת ממשקל עודף או ממצב כלכלי ,המתח הגבוה בו היא שרויה וההזרמה הקבועה של ההורמונים המופרשים מקשה מאוד על ויסות רגשותיו של העובר.

למעשה ראינו ,שמה שהגו תיאורטיקנים מבריקים כהיפוקרטס ולאונרדו דה וינצ'י  הוכח מדעית והעובר המתפתח בבטן הוא בעל כישורים לא מבוטלים כבר מן השבועות הראשונים להתהוותו.  מידע זה,אמור לסייע ולתרום  למכלול יחסי אם – עובר כבר מתחילת ההיריון. 

אז מה נוכל לעשות:

• להוריד קצת את הקצב, לעשות יותר הפסקות במהלך היום ולהקשיב לעובר, גם אם מרגישים מצוין.
•  לנסות להמעיט במתחים או לחילופין למצוא שיטות מרגיעות כמו מדיטציה, יוגה...
• להאזין למוזיקה  מרגיעה. זו המוסיקה שכדאי לקחת גם לחדר הלידה ובהמשך להשמיע לו לפני השינה.

והכי חשוב לדעת שבתוך גוף האם שוכן לו אורח. לא אורח לרגע ,אלא לחיים שלמים ויש להכיר בכך כבר מראשיתו .

כתיבת המאמר התבססה על הספר: "החיים המסתוריים של התינוק טרם לידתו" מאת ד'ר תומס ורני וג'ון קלי,  הוצאת זמורה ביתן, 1983.